גזזת בעולם הרפואה

פטריות אלה צומחות באזורים של עור קרני, כאשר זן הפטריות הקרוי "T.RUBRUM" הוא הנפוץ ביותר. זן זה גורם ל-98 אחוזים ממקרי ההדבקה בפטרייה במדינת ישראל. לעומת זן זה, נגרמת מחלת הגזזת מהדבקה בפטריית נדירה יותר, העונה לשם "Tinea Capitis". למרות נדירותה של פטרייה זו, היא מידבקת מאוד, אך בעידן המאה 21 כמעט ואיננה קיימת בעולם המערבי, כולל בישראל. במקרים בהם בכל זאת פורצת מחלת הגזזת, היא לרוב מופיעה על הקרקפת ואם איננה מטופלת, היא עלולה להתפשט למקומות אחרים בגוף. הסימפטום העיקרי של המחלה הוא התפתחות כתמים אדומים בצורת טבעות חלולות על עור הקרקפת. התקרחות הדרגתית, גרוד, קשקשים, שיער פגום והופעת שלפוחיות הם סימפטומים נוספים של מחלת גזזת הקרקפת. מחלת הגזזת איננה מסוכנת אלא במקרים נדירים ביותר, הקשורים למערכת חיסונית חלשה, והיא נפוצה יותר בקרב גברים ביחס לנשים.
 הדבקה במחלת הגזזת
במחלת הגזזת, הנחשבת למדבקת מאוד מבחינה רפואית, עלולים להידבק במספר דרכים: בעת מגע ישיר עם עורו של חולה גזזת; בעת מגע ישיר עם בעלי חיים הלוקים במחלה, כדוגמת חתולים או אפילו סוסים; בעת מגע עם חפץ כלשהו בו נגע קודם לכן חולה גזזת, כדוגמת אביזרים לשיער או בגד; בעת מגע עם חפץ כלשהו שבא במגע עם בעל חיים הלוקה במחלה ולעיתים גם כתוצאה מחשיפה מתמשכת לקרקע הנושאת את נבגי הפטרייה.
 
סוגי מחלת הגזזת הידועים במחקר הרפואי
לצד גזזת הקרקפת ישנם סוגים נוספים של מחלת הגזזת, המדבקים גם הם. גזזת הקרקפת, הקרויה באנגלית "Ringworm of the scalp" פוגעת כאמור בעיקר בעור הקרקפת אך עלולה להתפשט גם לאזורים סמוכים – לפנים או אפילו לזרועות ולכפות הידיים. גזזת מסוג זה היא מדבקת מאוד בייחוד בקרב ילדים וקשישים; גזזת הציפורניים, הקרויה בהגה הרפואית "Tinea unguium", היא סוג גזזת הפוגע בציפורני הידיים והרגליים וגורם לזיהום מתמשך שלהן; גזזת הרגליים, הקרויה בהגה הרפואית "Tinea pedis", היא גזזת המתפשטת על הרגליים ובעיקר בין אצבעות כפות הרגליים; גזזת ג'קו, הקרויה בהגה הרפואית "Tinea cruris", היא גזזת המתפשטת במרבית המקרים בפלג הגוף המרכזי – באזור הירכיים, אברי המין והעכוז.
גורמי סיכון להתפשטות הגזזת ודרכי טיפול מקובלות
ברפואה ידועות היום מספר דרכים עיקריות העלולות לגרום להתפרצות המחלה, להחמרה שלה וגם להתפשטותה אצל נדבקים אחרים. מזג אוויר לח וחם או כל סביבה חמה ולחה אחרת, המובילים להזעה מוגברת, עלולים לגרום להתפרצות המחלה. החום, הלחות והזיעה מספקים לפטריית הגזזת את תנאי הגידול הטובים ביותר ובמקביל גם מרחיקים חומרים שונים שמפרישה מערכת החיסון שלנו באופן טבעי. מקרים של צפיפות ותנאים סניטריים קשים מהווים גם הם קרקע פורייה להתפשטות המחלה. איידס, אסטמה של העור,  סוכרת ומחלות אחרות הקשורות בכשל במערכת החיסונית עלולות גם הם לעודד את התפשטות המחלה ובמקרים מסוימים לגרום אף להחמרה קיצונית שלה. היום כולל הטיפול במחלת הגזזת שימוש בתרופות יעילות שונות בצורת אבקות, משחות ובעת הצורך גם נטילת כדורים.