מאז ומתמיד אהבתי טכנולוגיה. עוד כילד קטן עמדתי ליד אימא שלי כשהיא בישלה במטבח, אבל עד היום אני לא יודע להכין אפילו חביתה, פשוט נמשכתי למערבל המזון, למיקסר, לתנור, למיקרוגל ולכל שאר הציוד החשמלי שהיא הפעילה.
האמת היא שיש אנשים שמסתכלים עליי בעין קצת עקומה, במיוחד כשהם באים אליי לביקור בדירה שלי שעמוסה באופן יוצא דופן בכל מיני מכשירים חשמליים. אייפון אהובי הייתי בין הראשונים בארץ שהיה להם אייפון. כשיצא הדגם החדש של אייפון רכשתי אותו כבר במכירה מוקדמת ואתם ודאי מנחשים שזה היה הסיפור גם בדגמים הבאים. מאחר ואני עקב אחרי כל החידושים האחרונים בעולם הטכנולוגיה, כששמעתי על האייפד הראשון זה היה זמן רב לפני שהוא הוצע למכירה וכמובן שהשם שלי היה ברשימת הממתינים וכך גם היה עם צאתו של אייפד 2. לכבוד צאתו של האייפד החדש, החלטתי לעשות משהו שונה. האייפד החדש האייפד החדש לא היה עוד דגם בסדרה, אחרת היו קוראים לו אייפד 3, לא? אבל לא קוראים לו ככה, קוראים לו האייפד החדש, אז החלטתי לעשות מעשה ולשם שינוי לא הזמנתי אותו בהזמנה מוקדמת אלא עמדתי בתור. וכשאני אומר שעמדתי בתור, אני מתכוון שחיכיתי לו קרוב לארבעים שעות מחוץ לחנות. אני יודע שזה נשמע לכם מוזר, אבל לי זה נשמע הגיוני לגמרי. כשאוהבים משהו, משקיעים בו את כל הנשמה, זה החינוך שקיבלתי בבית. וחוץ מזה, רק המחשבה על האייפד החדש רוממה את רוחי ולהיות הראשון שיניח את אצבעותיו על מסך המגע הוא כל מה שיכולתי לבקש, הגדג'ט הזה הוא אחד מבין אלפים שיצאו לאחרונה, עוד אחד ממש פופולרי אלו סיגריות אלקטרוניות שמאפשרות לעשן ללא עשן אמיתי ונותנות את התחושה האמיתית של עישון. הישנים – לאחיינים ובניגוד ללא מעט אנשים, אני לא התאכזבתי ממנו. האייפד החדש אמנם לא הביא עמו בשורות מיוחדות כל כך כמו הראשון, אבל אין ספק שאיכות התמונה נראית כמו משהו מהחלל החיצון, מהעתיד, מעולם אחר. האייפד החדש כיום הוא הרכישה הכי מוצלחת שלי וכמו שאמרתי, לא חסרים לי מכשירים מתקדמים בבית. אני מבלה מולו שעות ונהנה לחקור כל פסיק בו והמרוויחים העיקריים מכל העניין הם האחיינים שלי, שזוכים לקבל כל שנה את הדגמים הישנים שאין לי כבר מה לעשות איתם. הטכנופובים שהלכו לאיבוד לאחרונה שמעתי על קבוצה של טכנופובים, אנשים שהחליטו להפטר מכל דבר שמזכיר להם קידמה. לא אייפון, לא האייפד החדש, פשוט כלום. הם בכוונה בחרו להתעלם מכל הטוב שבעולם ולהתחיל לחיות כמו פעם, כמו בשנות הארבעים, או השלושים או האני לא יודע כמה. וזה מרתיח אותי. אני לא מבין מה ההיגיון בזה, האדם אמור לנוע קדימה! אז החלטתי לכתוב על זה שיר קצר שמוקדש להם. שיר לפחדנים אין דבר כזה ללכת לאיבוד/ אתה מגיע לאיבוד כשאתה מפסיק ללכת/ מפסיק להתקדם/ מפסיק לנוע/ ואז אתה מגיע – לאיבוד.