טבעות נישואין – דלת הכניסה ללב האישה

מאז ומעולם היו תכשיטים שונים המתנה האולטימטיבית שיכול היה גבר להעניק לאשתו. כפי שגברים היו גאים במספר הנשים שהיו להם בעת העתיקה, כך היו נשים גאות במספר התכשיטים שהוענקו להם על ידי בני זוגן. טבעות נישואין, צמידים, שרשראות ונזמים הוכנו מחומרים יקרים שונים: זהב, שלאורך כל ההיסטוריה הוא מופיע כחומר יקר, יהלומים, כסף ואפילו נחושת, שבעת העתיקה הייתה חומר יקר המציאות. למרות שבעבר היה מעמדו של הגבר ברוב התרבויות חזק, עדיין הוא היה חייב לכבוש את ליבה של אהובתו באמצעות חיזור ומתנות.

 

טבעות נישואין בהיסטוריה היהודית.

אקט הקידושין ביהדות הוא אקט של קניין. בהלכה מוזכרות שלוש דרכים לקידושין – בכסף, בשטר או בביאה. אף שהיה נהוג להביא לכלה מתנות כגון תמונות ותכשיטים, טבעות נישואין לא הונהגו, ככל הנראה, אלא רק בימי הביניים. אין לדעת אם המנהג היהודי השפיע על אחרים או לחילופין אם היהדות השאילה את המנהג הזה (היפה כשלעצמו) מדתות אחרות. מה שברור הוא, שהיהדות פיתחה כמה סייגים בקשר לטבעת הנישואין, ואלה הם:

 

טבעת הנישואין חייבת להיקנות על ידי הבעל, והתשלום עבורה חייב להיות מוסדר עוד בטרם התקיים טקס הקידושין.
כל הפוסקים בלא יוצא מן הכלל פסקו כי אסור לשבץ יהלומים בטבעת הנישואין. פוסקים מחמירים יותר גורסים כי טבעות נישואין חייבות להיות חלקות לחלוטין בעוד אחרים גורסים כי חריטות וקישוטים אפשריים.

 
הנצחת הקידושין והענקת טבעת הנישואין.

אבל האמת חייבת להיאמר, החלק היפה ביותר בכל העניין הוא החלק הרומנטי. טבעות נישואין הן מעין דלתות כניסה לליבה של האישה לא פחות מאשר לחייה. הטבעת מצביעה על מוכנותו של הגבר למחויבות לחיים בצוותא, על המחויבות שלו למעגל החיים, המשפחה והילדים ועל הקדושה של כל אלה בעיניו. הטבעת מצביעה על העובדה שמוכנותה של האישה איננה אוטומטית ושעל הגבר לעמול על מנת לזכות בה. שכן האישה מעניקה לגבר לא רק את גופה, אלא גם דלת אל נשמתה.

 

האמצעים הטכנולוגיים השונים שקיימים כיום רק מחזקים את משמעותן הרבה של טבעות נישואין על כל נשואה טרייה. הרי מספיקות כמה שעות בלבד מרגע סיום החתונה המרגשת ושלל האירועים הנלווים – עד שנשים רבות (וגם גברים- חייבים לומר את האמת) מעלות לקודש הקודשים- פרופיל הפייסבוק האישי, אלבום תמונות דיגיטלי המראה מכל זווית אפשרית את טבעת הנישואין המוזהבת.